מצודת דוד על ירמיהו י׳

1 אל דרך וכו׳. אל תלמדו ללכת אל דרך עכו״ם לעבוד אל הפסילים הנעשים למזלות השמים:

2 ומאותות. ר״ל אל תחשבו שבעבור עבודתם תהיו נצולים מהרעות אשר יורו עליהם מחברות הכוכבים ולקיית המאורות כי אין לכם לפחוד מאלה כי העכו״ם יפחדו מהם:

3 כי חוקות. אשר חוקות העכו״ם הבל הוא גם למולם במה שעושים צורה לצבא השמים ואליו יעבודו:

4 כי עץ. ר״ל אף אם היה הכח ביד צבא השמים להפך הרעה לטובה ע״י העבודה להם מ״מ הבל הוא לעבוד את הצורה כי הלא הוא עץ בעלמא הנכרת מן היער והוא מעשה ידי אומן בכלי המעצד:

5 ייפהו. מייפה את הצורה בחפוי כסף וזהב ומחזק עליו החפוי ע״י מסמרות ובהכאת המקבות:

6 ולא יפיק. למען לא יהיה נכשל ר״ל שלא יתקלקל להפרד הצפוי ממנו:

7 כתומר מקשה המה. ר״ל אין הפרש בין אלה הצורות ובין צורת אילן תמר הנעשה בהקשת הקורנס ממתכת כי גם המה כמוהו ולא יוכלו לדבר כמוהו:

8 נשוא ינשוא. מהצורך לשאתו על כתף כי לא יצעדו בעצמם א״כ הואיל וכן אין לך הבל גדול מזה:

9 אל תיראו מהם. ר״ל ועתה ישראל אל תיראו אף מצבא השמים עצמם כי אין בידם לעשות לכם רעה וגם אין עמהם לעשות טובה למי מכם כי הכל בא לכם בהשגחת המקום:

10 מאין כמוך. ממה שאנו רואים שאין כמוך ה׳ לכן גדול אתה על כל צבא השמים:

11 בגבורה. במה שאתה מתגבר עליהם לבטל הוראתם:

12 מי לא יראך. מי לא יפחד ממך אתה מלך על כל העמים:

13 כי לך יאתה. כי לך נתרצת דבר היראה:

14 כי בכל חכמי וכו׳. כי היראה ממך תקועה בלב כל חכמי וכו׳ ממה שהם רואים שאין כמוך אף בצבא השמים אבל יחשבו שגם להם מועיל העבודה:

15 ובאחת. בדבר אחת הם כולם בוערים וכסילים:

16 מוסר הבלים. במה שהם מייסרים ומוכיחים את העם לעבוד להבלי עכו״ם כי הלא עץ הוא, ומה א״כ יעבדו ור״ל אף לפי טעותם שמועיל עבודה לצבא השמים הנה זהו בודאי כסילות לחשוב שגם יועיל העבודה לצורה מעץ:

17 כסף מרוקע. טסי כסף יובא מתרשיש לצפות בהם את הצורה והזהב יקחו מזהב אופז לייפות בו את הצורה:

18 מעשה חרש. כל עכו״ם נעשה ממעשה חרש וידי צורף העץ עשה החרש והצפוי עשה ידי צורף:

19 לבושם. בגדי הפסילים מתכלת וארגמן:

20 מעשה חכמים כולם. כל הלבושים המה מעשה חכמים וכאומר ואיך יעסקו חכמים בדבר שטות כזה:

21 וה׳. אבל ה׳ אלהים אמת הוא אלהים חיים ר״ל הוא חיי כל הברואים והוא מלך מושל על כל העולם מקצפו תרעש כל יושבי הארץ וכל העכו״ם לא יסבלו זעמו כי כל אשר יחפוץ יעשה, ואין ערוך אליו בכל צבא השמים:

22 כדנה. כן אמר הנביא לישראל שיאמרו אל עכו״ם העובדים לצבא השמים:

23 אלהיא. האלהים אשר לא עשו את השמים ואת הארץ יהיו נאבדים מן הארץ ומתחת השמים האלה שעשה המקום ב״ה ר״ל מהראוי שיהיה נאבד מהם שם אלהות בכל המקומות שברא אלהי האמתי כי מה להם בהמקומות האלה ולפי שכן צוה לומר להכשדים אמר בלשון ארמי לשון שמכירים בו הכשדים ולזה פתח ואמר כדנה תאמרון להום ג״כ בל׳ ארמי:

24 עושה ארץ בכחו. עתה בא לגמור דבריו שאמר ה׳ אלהים אמת וכו׳ ואמר הוא העושה ארץ בכוחו:

25 מכין תבל. המקומות המיושבות מכין בהם בחכמתו כל הדברים הנצרכים שמה:

26 נוטה שמים. אמר בל׳ שאלה מנטיות אוהל:

27 לקול תתו. בעבור נתינתו קול המיית מים באויר השמים אז מעלה את העננים לרום השמים:

28 מקצה הארץ. ר״ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם אל מול המקום אשר ירצה להמטיר שמה:

29 ברקים. לעת בא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם:

30 ויוצא. הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו:

31 נבער. כל אדם העובד הפסל הוא נבער מהיות בו דעת וכל צורף העושה צורת כוכבים יקבל בושה מן צורת כוכבים בראותו כי שקר המסכה שנסך ואין במי מהם רוח החיוני:

32 מעשה תעתועים. המה מעשה ידי התועים מדרך השכל:

33 בעת פקודתם. בעת ישגיח המקום להפרע מהם אז יאבדו מבלי תקומה:

34 לא כאלה. לא כצורת כוכבים האלה הוא אלהי יעקב הנתון לחלקי:

35 כי יוצר הכל הוא. לא כצורת כוכבים שהמה מעשה ידי אדם כי חלק יעקב הוא היוצר את הכל:

36 וישראל. ואת ישראל בחר להיות כ״א משבטיו שבט נחלתו:

37 ה׳ צבאות שמו. כי הוא מושל על צבאות מעלה ומטה:

38 אספי. אתם היושבת בירושלים הבצורה אספי סחורתך מן הארץ אל תוך העיר להשאר בה גם אתם:

39 הנני קולע. ר״ל גם אתם לא תשארו בה כי בפעם הזאת אשליך להלאה מן העיר את יושביה כאדם המשליך אבן בקלע וכאומר אל תחשבו שתתחזקו עתה במשגב העיר כמו מאז כשבא עליכם סנחריב כי בפעם הזאת לא תתחזקו עוד:

40 והצרותי להם. אביא עליהם צרות למען ימצאו הגמול הראוי:

41 אוי לי וכו׳. זהו מאמר הנביא המתאונן על צרות ישראל:

42 נחלה מכתי. המכה הבאה אלי יש בה חולי רב:

43 ואני אמרתי. מתחילה חשבתי שאף זה חלי בעלמא ואוכל לשאתו ולסובלו וכאומר אבל לא כן הוא וקצר בדבר המובן:

44 וכל מיתרי נתקו. כל חבלי האוהל נעתקו ממקומם והוא משל על חורבן ירושלים ובה״מ:

45 בני יצאוני. בני יצאו ממני ואינם ואין א״כ מי עוד לנטות אהלי ומקום יריעות האוהל:

46 כי נבערו הרועים. שרי העם נשחטו:

47 לא השכילו. לא הצליחו על כי המצליח נראה שעושה דבריו בהשכל:

48 וכל מרעיתם. כל צאן מרעיתם נפוצו הנה והנה ר״ל בני העם הלכו בגולה ואמר דבריו כאלו כבר נעשה כי כן ראה במראה הנבואה:

49 מארץ צפון. היא בבל:

50 מעון תנים. להיות מדור לתנים השוכנים במקום שממון:

51 ידעתי ה׳. זהו מאמר בני יהודה שיאמרו אתה ה׳ הן ידעתי כי לא היה לאדם מכל בני יהודה את הדרך הראוי לו להלוך בו:

52 לא לאיש. לא ימצא בינינו איש שהיה הולך ומכין את צעדו ללכת בדרך הישר אבל הלכו כפי ההזדמן והקרי:

53 יסרני ה׳. אבל עכ״ז יסרני ה׳ אך במשפט ר״ל שיהיו הייסורין בדרך משפט ייסורין לבד הבאים לגלות אוזן למוסר אבל אל תייסרני באפך כדרך המתנקם פן אהיה מתמעט והולך עד לא ישאר ממני מאומה:

54 שפוך. על האומות חמתך לעשות בהם נקם:

55 אשר לא ידעוך. שלא היו רוצים לדעת אותך ולקרות בשמך:

56 כי אכלו את יעקב ואכלוהו. ר״ל פעם אחר פעם:

57 ויכלוהו ואת נוהו השמו. גם כלו אותו גם השמו את נוהו זהו בה״מ: